* צפוף, חושפני ושנון * מונולוג של גבר נשוי שבוגד ונבגד
"הייתי מאחוריך". כך כתוב על הפתק שהעביר אליו מלצר מאשה שישבה במסעדה
שבה סעד. הגיבור הוא גבר צרפתי הנשוי לאשה שחורה ואב לשניים המתגורר במדגסקר, שמספר במונולוג רצוף וצפוף, על חיי נישואיו הסוערים והמייסרים, כשבעיצומו של משבר מטלטל בו הוא נתון ("הייתי מחוץ…אחוז דיבוק…הייתי שרוי במין אופוריה של ייאוש…"), הוא מקבל את הפתק הזה. הוא מהסס, אך מחליט להתקשר למספר הטלפון שעליו והם נפגשים.
יש ביניהם כימיה מיידית, מלבד המשיכה הגופנית: "אנחנו פותחים בשיחה מיד ובטבעיות…השיחה צפופה, בלי חורים, קולחת, ישירה…אנחנו משדרים על אותו גל, שום מבוכה, אנחנו מרחרחים זה את זה, מזהים זה את זה, אנחנו בני אותה משפחה. גם היא אדם מודע".
הם שני זרים, שממילא לא ישובו להתראות לעולם, לכן הם לא מסתירים דבר זה מזה והוא מספר לה על עצמו ונישואיו: על אשתו, אלכסנדרין, שבגדה בו עם מאהב, ועל כך שהתקרית הזו תפחה לממדים דרמטיים וחסרי פורפורציה בתוך הראש שלו, על כך שהיחסים ביניהם מעוותים וחולניים וגובלים במזוכיזם: היא נוקשה ואפילו אלימה, זועמת, נקמנית ורודה בו והוא - "חרא רמוס", להוט לשאת חן, משפיל עצמו ומתפלש בפניה, סוגד לה אך גם מפחד ממנה:
"אלכסנדרין שהורידה אותי על הברכיים במרוצת השנים, אותי החזק כל כך והגאה כל-כך, כמו שאיש לא עשה קודם או מאז. והיא ידעה את זה היטב, שהיא מסוגלת לעשות בי כרצונה… ואני נתתי לה… אפילו הילדים שלנו ירדו לעדיפות שניה. קודם כל היא, היא, היא, היא, תמיד היא."
ולכן אליצ'ה, הסטודנטית האיטלקיה הצעירה ממנו ב-10 שנים, מצטיירת בעיניו כמלאך שבא להושיע אותו, והם מבלים לילה קסום יחדיו: "ברכות שלה, בטבעיות שלה, בנדיבות שלה, אליצ'ה הצילה אותי בלילה ההוא…כיון שלא היו לה שום דעות קדומות עלי, שום איבה ושום רצון להשפיל אותי, היא החזירה לי, מבלי משים, את הביטחון בעצמי".
הוא מעיד על עצמו שהוא גבר של אשה אחת, שכשהוא שוכב עם אשה, הוא נקשר אליה
ומחויב לה: "אני עדיין מרותק. בשבילי, אלמונית, כל בחורה שהיא, זו חגיגה, הרפתקאה, וגופה המוצע לי הוא המופלא והיקר שבאוצרות. זה אולי תמים, אבל לא אכפת לי. אני אפילו מחייב אותה, את התמימות הזו, אני גאה בה, אני מאושר על שהצלחתי לשמר אותה בגילי בלי פגע כיוון שהיא מצדה שמרה לי רגעים נדירים מדי אבל עזים של אושר".
והם נפרדים, הוא לא יראה אותה עוד ומוטב שכך, עכשיו נשאר לו רק להתענג על זכרון אותו לילה ולהתענג עליו, אך להתעשת. מבולבל, כמו אוטומט הוא צועד ברחוב, מנסה ללכוד ולקבע את "התמונות המתכלות של אותו לילה דחוס, חוץ זמני, כל-כך לא צפוי, חמקני מדי". לראשונה בחייו, הוא משוחרר מרגשות אשמה ומרגיש בטוח בעצמו, עכשיו משנקם את בגידתה של אשתו, הוא מתכנן לשוב אליה…
הוידוי של הגיבור, מעביר את עולמו הרגשי והמיני של גבר מיוסר, שלעיתים נדמה כרכרוכי וחסר בטחון, ולעתים יהיר ונרקיסיסטי (כי גם הוא בוגד באשתו ומשקר לה) אך מתוך הטירוף והמניפולציות ההדדיות, הוא מבין שייתכנו יחסים אחרים מאלו שבינו ובין אשתו. לכן אליצ'ה עבורו אינה רק בגדר סטוץ ללילה, אלא מבטאת את כמיהתו לקשר פשוט, טבעי, חיובי. והמודעות העמוקה שלו למצבו ולמגרעותיו, כמו גם הכנות(החושפנית) השנונה שבה הוא כותב, סוחפות ומהנות.
אזכורים נוספים של המחבר \ הנושא